Re: WordPress מפעילה 25% מכל האתרים באינטרנט
אני חושב שעדיין יש הרבה מה ללמוד מההצלחה של וורדפרס, הרי בסופו של דבר הטכנולוגיות העיקריות שמוזכרות כאן כמי שניצחו כבר הן טכנולוגיות צד לקוח בעיקר (פרט אולי ל-MEAN stack שגם שם זה עוד רחוק מלנצח במובן של שליטה בשוק). כדי להגיד שקוד פתוח/תכנה חופשית ניצחו צריך שגם התכנות של צד שרת ו/או דסקטופ יהיו לרוב בטכנולוגיות קוד פתוח וזה ממש לא המצב, וורדפרס אולי מובילים את השוק, אבל המתחרות שלה מדשדשות למיטב ידיעתי (עד כמה שהבנתי ג'ומלה שהיא במקום השני עם 2.8%, תקנו אותי אם אני טועה). זאת למרות שרוב האתרים בסופו של דבר יכולים לשחרר את הקוד שלהם בלי עלות עבורם (הפסדים כספיים או פחות יכולת להתחרות או כל נזק רלוונטי אחר), הם עדיין לא עושים את זה למרות שיש לזה יתרונות לפחות ברמה של קבלת תרומה חזרה של תיקוני באגים וכדומה (ואם הם מצליחים לפתח קהילה מסביב למוצר שלהם זה גם משהו שיעזור להם עסקית). אני מסכים שהמגמה היא לטובת הקוד הפתוח/תכנה חופשית, אבל רק מבחינת השימוש במערכות הללו (עדיף על כלום), פחות מבחינת השחרור של הקוד מצד החברות השונות, כל עוד הן לא רואות יתרון בשחרור של הקוד הן חושבות שזה יהווה חיסרון בטווח הארוך, במקום שזה יהיה לשחרר אלא אם זה מזיק זה לא נשחרר אלא אם זה יעזור לנו (לפחות כך זה נראה לי, יתכן (ואני מקווה) שאני טועה). מבחינתי כדי להגיד שקוד פתוח/תכנה חופשית ניצחו צריך שצורת החשיבה תהיה לשחרר את הקוד אלא אם יש סיבה טובה לא לשחרר, בסופו של דבר אני מאמין שזה יגיע לזה, אבל זה ממש לא שם עדיין, וזה כן משהו שיהיה טוב כלכלית עבור החברה שעושה את זה, ולו בגלל שככה אתה יכול לייצר קהילה עם פחות מאמץ סביב המוצר שלך, פוטנציאל לקבל תיקוני באגים וכדומה, מה גם שזה מאלץ אותך להפריד את החלק שאתה צריך לסגור משאר המערכת, מה שגורם לך לעבוד בצורה יותר מודולרית ולכן אולי גם בצורה נכונה יותר כי יהיה קל יותר להחליף חלקים שונים במערכת. 2015-11-13 13:18 GMT+02:00 Eli Marmor : > (להלן הביטוי ״רשיון פרמיסיבי״ (או ״מתירני״) מתייחס לרשיונות מסוג MIT, BSD > וכו׳, שאינם ויראליים, בניגוד ל-GPL) > > הרשיונות הפרמיסיביים מנצחים את הרשיונות הויראליים מאותה סיבה שמוצרים זולים > מנצחים מוצרים יקרים: > המשתמשים מעדיפים אותם, ומאלצים את ה״ספקים״ לבחור בהם. > > אז למה זה לא היה כך תמיד? > ובכן, בעבר היתה פחות תחרות. > תחרות נוצרת כשיש כמה וכמה מתחרים. > בתחומים רבים, גם שני מתחרים לא מספיקים, ועד לפני כמה שנים נוכחנו כולנו > בתחום הסלולר איך אפילו שלושה לא מספיקים, אבל ארבעה או חמישה מתחרים יכולים > לשנות את התמונה לגמרי. > > בחצי הראשון של שנות השמונים, בכלל לא היה קוד פתוח. > בחצי השני, התחילו לצאת מוצרי קוד פתוח (בעיקר של גנו), וכל אחד מהם היה > היחיד בתחומו. > כך למשל, אילו ייצרת חומרה חדשה, ורצית להסב אליה קומפיילר סי, לא היתה לך > חלופה אמיתית ל-GCC. > אז הרשיון לא הפריע לאף אחד. > > בשנות התשעים החלו לצוץ חלופות, והחלה תחרות, אך חלק מהמוצרים כללו רכיבים > שהיו GPL בעצמם, ולכן נאלצו לאמץ גם הם את אותו הרשיון. > מוצרים שלא כללו רכיבים שכאלה, והתחרו במוצרי קוד פתוח אחרים שקדמו להם, יצאו > כבר בדרך כלל ברשיונות פרמיסיביים (למשל אפאצ׳י). > ועדיין, רוב המוצרים היו תלויים ממילא ברכיבים שהיו GPL בעצמם, ולכן גם > בבחירת שאר המרכיבים, המפתחים שלהם לא התאמצו יותר מדי למצוא רשיון פרמיסיבי. > וכך למשל mySQL עשה חיל בשנים האלה, והביס את PostgreSQL, כי מפתח שפיתח > תוכנה שממילא היתה תלויים במרכיבי GPL, הרשיון של mySQL לא הפריע לו. > > בעשור הקודם כבר החל להיווצר אקו-סיסטם מספיק גדול של תוכנות בעלות רשיונות > פרמיסיביים, ויותר ויותר תוכנות יכלו לכלול רכיבים רבים חיצוניים, ועדיין לא > להיות תלויות ב-GPL. > זה בלט במיוחד בתחום ה-web, שמראשיתו כיכבו בו תוכנות בעלות רשיונות > פרמיסיביים, ובגלל שהוא יצר בעצם ״עולם חדש״, מבוסס ג׳אווה-סקריפט, הוא לא היה > תלוי כמעט בתוכנות קודמות, והתנתק מהתלות ב-GPL. > תוכנות אף החלו להדגיש את הרשיון שלהם כיתרון אל מול המתחרים, וכך גם בדוגמא > שהזכרתי (PostgreSQL מול mySQL) חל מהפך ו-PostgreSQL ביצעה קאמבק מדהים, כי > כשמפתחים היו צריכים לבחור מרכיבים לתוכנות שפיתחו, הם העדיפו תוכנות בעלות > רשיון פרמיסיבי. > ומאז זה רק מתחזק, כשכאמור, התחרות מאלצת כל שחקן חדש שנכנס למגרש, לאמץ גם > בעצמו רשיונות אלו. > כיום יש למשל עשרות פריימוורקים של ג׳אווה-סקריפט, בעלי רשיונות פרמיסיביים, > כך שמי שיכריז על פריימוורק בעל רשיון ויראלי, דומה למתאבד, ואין לו שום סיכוי. > > אז אם מתייחסים ל״ויכוח״ בין טורוואלדס לבין סטולמן, זה לא שהפילוסופיה של > אחד ניצחה את הפילוסופיה של השני, או שהחזון של אחד ניצח את החזון של השני, או > שאחד ״צדק״ והשני ״טעה״, אלא בסך הכל סיבה טכנית שגרמה לאנשים להעדיף אפשרות > אחת על אחרת. > > 2015-11-13 0:37 GMT+02:00 Lior Kesos : > >> ואולי זה כל הסיפור... >> אם אפשר להגדיר את סטולמן ואת לינוס כנציגים המובהקים של שני השיטות (החופשי >> מול הפתוח) אז אני חייב להגיד שמה שאלי מתאר (וייתכן מה שתמיד היה מההתחלה) >> הוא שהפתוח הפרגמטי והכלכלי ״מנצח״. >> אבל הניצחון האמיתי של סטולמן בכלל קשור להשראה שהוא נתן לעולם טוב פתוח >> ושקוף - ניצחון השיטה והפילוסופיה שלו על פני הסגור והקנייני היא אב הטיפוס >> לכל התנועה הזו. >> ליאור >> >> >> 2015-11-13 0:24 GMT+02:00 Lior Kaplan : >> >>> תודה על המחמאה... >>> >>> האמת שזאת לא הבחנה שלי, אלא של סטולמן שמתייחס לקוד פתוח כמתודולגיית פיתוח >>> בלבד שטוענת שהתוצאה טובה יותר כאשר הפיתוח נעשה באופן מסויים. במובן זה, >>> הקוד >>> הפתוח הוא הצד הפרקטי (ולכן שווק לארגונים) בעוד התוכנה החופשית הוא הצד >>> הפילוסופי. >>> כך לפחות אני מתייחס לדברים. >>> >>> מתוך: https://www.gnu.org/philosophy/op
Re: WordPress מפעילה 25% מכל האתרים באינטרנט
(להלן הביטוי ״רשיון פרמיסיבי״ (או ״מתירני״) מתייחס לרשיונות מסוג MIT, BSD וכו׳, שאינם ויראליים, בניגוד ל-GPL) הרשיונות הפרמיסיביים מנצחים את הרשיונות הויראליים מאותה סיבה שמוצרים זולים מנצחים מוצרים יקרים: המשתמשים מעדיפים אותם, ומאלצים את ה״ספקים״ לבחור בהם. אז למה זה לא היה כך תמיד? ובכן, בעבר היתה פחות תחרות. תחרות נוצרת כשיש כמה וכמה מתחרים. בתחומים רבים, גם שני מתחרים לא מספיקים, ועד לפני כמה שנים נוכחנו כולנו בתחום הסלולר איך אפילו שלושה לא מספיקים, אבל ארבעה או חמישה מתחרים יכולים לשנות את התמונה לגמרי. בחצי הראשון של שנות השמונים, בכלל לא היה קוד פתוח. בחצי השני, התחילו לצאת מוצרי קוד פתוח (בעיקר של גנו), וכל אחד מהם היה היחיד בתחומו. כך למשל, אילו ייצרת חומרה חדשה, ורצית להסב אליה קומפיילר סי, לא היתה לך חלופה אמיתית ל-GCC. אז הרשיון לא הפריע לאף אחד. בשנות התשעים החלו לצוץ חלופות, והחלה תחרות, אך חלק מהמוצרים כללו רכיבים שהיו GPL בעצמם, ולכן נאלצו לאמץ גם הם את אותו הרשיון. מוצרים שלא כללו רכיבים שכאלה, והתחרו במוצרי קוד פתוח אחרים שקדמו להם, יצאו כבר בדרך כלל ברשיונות פרמיסיביים (למשל אפאצ׳י). ועדיין, רוב המוצרים היו תלויים ממילא ברכיבים שהיו GPL בעצמם, ולכן גם בבחירת שאר המרכיבים, המפתחים שלהם לא התאמצו יותר מדי למצוא רשיון פרמיסיבי. וכך למשל mySQL עשה חיל בשנים האלה, והביס את PostgreSQL, כי מפתח שפיתח תוכנה שממילא היתה תלויים במרכיבי GPL, הרשיון של mySQL לא הפריע לו. בעשור הקודם כבר החל להיווצר אקו-סיסטם מספיק גדול של תוכנות בעלות רשיונות פרמיסיביים, ויותר ויותר תוכנות יכלו לכלול רכיבים רבים חיצוניים, ועדיין לא להיות תלויות ב-GPL. זה בלט במיוחד בתחום ה-web, שמראשיתו כיכבו בו תוכנות בעלות רשיונות פרמיסיביים, ובגלל שהוא יצר בעצם ״עולם חדש״, מבוסס ג׳אווה-סקריפט, הוא לא היה תלוי כמעט בתוכנות קודמות, והתנתק מהתלות ב-GPL. תוכנות אף החלו להדגיש את הרשיון שלהם כיתרון אל מול המתחרים, וכך גם בדוגמא שהזכרתי (PostgreSQL מול mySQL) חל מהפך ו-PostgreSQL ביצעה קאמבק מדהים, כי כשמפתחים היו צריכים לבחור מרכיבים לתוכנות שפיתחו, הם העדיפו תוכנות בעלות רשיון פרמיסיבי. ומאז זה רק מתחזק, כשכאמור, התחרות מאלצת כל שחקן חדש שנכנס למגרש, לאמץ גם בעצמו רשיונות אלו. כיום יש למשל עשרות פריימוורקים של ג׳אווה-סקריפט, בעלי רשיונות פרמיסיביים, כך שמי שיכריז על פריימוורק בעל רשיון ויראלי, דומה למתאבד, ואין לו שום סיכוי. אז אם מתייחסים ל״ויכוח״ בין טורוואלדס לבין סטולמן, זה לא שהפילוסופיה של אחד ניצחה את הפילוסופיה של השני, או שהחזון של אחד ניצח את החזון של השני, או שאחד ״צדק״ והשני ״טעה״, אלא בסך הכל סיבה טכנית שגרמה לאנשים להעדיף אפשרות אחת על אחרת. 2015-11-13 0:37 GMT+02:00 Lior Kesos : > ואולי זה כל הסיפור... > אם אפשר להגדיר את סטולמן ואת לינוס כנציגים המובהקים של שני השיטות (החופשי > מול הפתוח) אז אני חייב להגיד שמה שאלי מתאר (וייתכן מה שתמיד היה מההתחלה) > הוא שהפתוח הפרגמטי והכלכלי ״מנצח״. > אבל הניצחון האמיתי של סטולמן בכלל קשור להשראה שהוא נתן לעולם טוב פתוח > ושקוף - ניצחון השיטה והפילוסופיה שלו על פני הסגור והקנייני היא אב הטיפוס > לכל התנועה הזו. > ליאור > > > 2015-11-13 0:24 GMT+02:00 Lior Kaplan : > >> תודה על המחמאה... >> >> האמת שזאת לא הבחנה שלי, אלא של סטולמן שמתייחס לקוד פתוח כמתודולגיית פיתוח >> בלבד שטוענת שהתוצאה טובה יותר כאשר הפיתוח נעשה באופן מסויים. במובן זה, >> הקוד >> הפתוח הוא הצד הפרקטי (ולכן שווק לארגונים) בעוד התוכנה החופשית הוא הצד >> הפילוסופי. >> כך לפחות אני מתייחס לדברים. >> >> מתוך: https://www.gnu.org/philosophy/open-source-misses-the-point.html >> >> The two terms describe almost the same category of software, but they >> stand for views based on fundamentally different values. Open source is a >> development methodology; free software is a social movement. For the free >> software movement, free software is an ethical imperative, essential >> respect for the users' freedom. By contrast, the philosophy of open source >> considers issues in terms of how to make software “better”—in a practical >> sense only. >> >> ולכן קהילה פעילה נופלת אצלי בקטגוריה של "קוד פתוח". כי ביננו, אפשר לעשות >> קוד פתוח >> (מבחינת מתודולגיה) גם בלי רישיון מתירני. לא חסרים גופים שיוצרים קהילה >> סביב המוצר >> שלהם ומקבלים תרומות וכו' גם כאשר הרישיון סגור לחלוטין. >> >> קפלן >> >> 2015-11-12 21:41 GMT+02:00 Shai Berger : >> >>> On Thursday 12 November 2015 13:16:04 Lior Kaplan wrote: >>> >>> > > וזאת הסיבה שעשיתי הבחנה הפעם בין התוכנה החופשית (הרישיון) לקהילה (קוד >>> > > פתוח). >>> >>> זו טרמינולוגיה מעניינת, פעם ראשונה שאני נתקל במישהו שמחלק ככה. >>> >>> החלוקה ההיסטורית בין תנועת הקוד הפתוח לבין תנועת התכנה החופשית היתה >>> בהבחנה בין >>> המטרות שהרשיון משרת: תנועת הקוד הפתוח דיברה על מתודולוגיה של פיתוח תוכנה >>> („עם >>> מספיק זוגות עיניים, כל באג הוא רדוד”) ואילו תנועת התוכנה החופשית דיברה על >>> זכויות המשתמשים ומאזו הכוחות בין המשתמשים ליצרני התוכנה. >>> >>> בעיקרון, המושגים נקבעו ע״י הארגונים שטבעו אותם, לפי תנאי הרשיון: >>> פרוייקט הוא „תוכנה חופשית” אם הרשיון שלו מבטיח למשתמשים את ארבע חרויות >>> התוכנה >>> של ה־FSF[1], והוא „קוד פתוח” אם הרשיון שלו עומד בעשרת התנאים של הגדרת >>> הקוד >>> הפתוח של ה־OSI[2]. בפועל, קשה מאד ליצור רשיון שעומד באחת ההגדרות האלו >>> ולא >>> עומד גם בשניה. >>> >>> שי >>> >>> >>> [1] http://www.gnu.org/philosophy/free-sw.en.html >>> [2] http://opensource.org/osd >>>
