אין ספק שהדיון הנוכחי מגדיר שפל חדש בתרבות המעש של העמותה.
הפעם אי אפשר להאשים את הועד, את הגזבר או את רשם הפרוטוקול. האשמים הישירים והיחידים הם חברי העמותה, שמבזבזים את זמנם היקר של החברים בפטפוטים מיותרים ואת זמנם של חברי הועד בויכוחי סרק. תחשבו שבמקום לתרום לרעש הייתם יכולים לתרום ממש לקוד הפתוח, במקום לבזבז את זמנם של אנשים אחרים שתורמים באמת. נכון, זה יותר קל לעשות רעש, אבל זה לא תורם. זה אפילו מזיק. העובדות לגבי המשמעות של אחזקת 5 מתוך 1000 מניות בחברה (כלשהי) מפורטות בקצרה למטה. הם גם הוסברו קודם ע"י גלעד, וצריכות להיות ידועות לכל מי שאי פעם השקיע בבורסה, קיבל אופציות מהעבודה, או למד תואר שני במנהל עסקים (רמז, רמז). פרטתי תקציר [1] למטה, אבל לא זה העניין. ישנה החלטה כלשהי של הועד - במקרה הזה החלטה לקבל הצעה נדיבה מאוד של מישהי מוכרת, אבל זה יכול להיות גם החלטה לפתוח חוג אוריגמי. בשלב זה אפשר לעשות אחד מהדברים הבאים: א. להניח שהועד לא מבין מהחיים שלו ואוטומטית להתנגד ב. לחפש את הקונספירציה, את ה- catch, את המצב שבו יו"ר העמותה הופך למיליונר ובורח לדרום אמריקה ו/או אריה סקופ מקבל רוב מבין חברי העמותה והופך ליו"ר ג. להפריח חצאי אמיתות ושאלות פתוחות לחלל האוויר ולראות מה יקרה ד. לשאול "למה זה טוב" "למה זה מועיל" ועוד משפטים 'מעודדי יוזמה' ואפשר גם, אולי, לעשות דברים אחרים: א. להתייעץ עם מישהו שמבין באמת (בשקט, בלי לכתב חצי עולם על המייל) ב. לשאול את חברי הועד. בצורה פרטית, אפילו טלפונית. אני מוכן להתחייב באופן אישי להעלות בשיחת ועידה חבר ועד בתוך 24 שעות מהרגע שיוצרים איתי קשר, ולוודא שאותו חבר ועד נשאר על הקו עד שהוא/היא עונים על השאלה (אני אומר לכם בסוד שחברי הועד יסכימו לעשות את זה גם אם תתקשרו אליהם ישירות ולא דרכי) האפשרויות הראשונות מראות לעולם כמה אתם חכמים (אבל בעצם לא), נותנות לכם במה לכתוב מניפסטים ארוכים ולא רלוונטים ומאפשרת לתפוס חצי משפט לא קשור ולהפוך אותו לליבה של דיון אחר. הוא גם מאפשר לריב, לקלל, ולתת לכם הרגשה שכולם טפשים חוץ מכם. אבל פרט ליתרונות האלה, יש גם כמה חסרונות: זילות של העמותה והתדרדרות ברמת הדיון ברשימת הדיוור. זה גם נראה רע, מאוד מאוד. למשל, אני לא יודע איך יעל ויה מרגישה - אני מכיר אותה מעט מאוד אבל יודע שהיא לא נרתעת בקלות. אני מקווה שהיא מקבלת בהבנה את העובדה שמתנה שהיא הציעה בכוונה טובה וללא אג'נדה נסתרת התקבלה כל כך בחשדנות עד כדי שעוד מעט היתה עולה הצעה להזמין חבלן משטרתי לפוצץ את המעטפה של המניות. אני יודע שאם הייתי תורם פוטנציאלי, הייתי חושב פעמיים אם "המקור" זה היעד הנכון - מקום בו מתנות מתקבלות בחשדנות והבורות שולטת. בעמותה אחרת, היו נותנים ליעל תעודת הוקרה (לא שהיא צריכה את זה). אצלנו חוקרים אותה באכזריות. ואגב, כל מה שכתבתי פה, נכון גם לדיון שמתפתח במקביל על "מטרות המקור". תפסיקו לקשקש כבר על מטרות ותתרמו משהו. כמו שאומר מישהו כאן: show me the code. רשימה של פרויקטי קוד פתוח שצריכים עזרה מתפרסמת אצלי בבלוג אחת לכמה חודשים. אחת מעודכנת תתפרסם השבוע, אבל לצערי היא תהיה דומה להפליא לקודמת. אם הייתם משקיעים את הזמן בעזרה לפרויקטים האלה במקום לפתח דיוני סרק, הייתם תורמים ישירות לעולם קוד פתוח טוב יותר, במקום לקהילה מסוכסכת יותר. יכול להיות שצודקים אלה שאומרים שהקהילה עדיין ילדותית, ואינה בוגרת מספיק כדי לפעול במאורגן. אבל אני אמשיך להאמין שלא זה המצב ואנסה למחוק את הדיון האינפנטילי הזה מהזכרון. רק חבל שאי אפשר להחזיר לי את הזמן שאיבדתי בקריאת הפתיל. - אבירם [1] למתעניינים (שוב, לא שזה משנה), בעל מניות בחברה הוא ישות בעלת מספר זכויות, ואפס חובות. לא רק זה, אלא שאפשר גם לוותר על המניות בכל עת, מתי שרוצים. בעלי המניות אינם אחראים לכלום. נקודה. בגלל זה אני יכול לקנות מניה של מיקרוסופט ללא חשש שמשהו רע יקרה לי אי פעם (אוקי, חוץ מזה שאני אגיע כנראה לגהינום). ההשלכות היחידות הם השלכות של מס (לא רלוונטי לדיון זה), בעלי שליטה (לא המקרה שלנו) ומינוי דירקטורים או בעלי זכויות מיוחדות (שוב, אורתוגונלי לגמרי לעניין המניות)
